העיתונאי קלמן ליבסקינד (מעריב) נחשב לאיש ימין מתון, שקול ולא מתלהם. בשנים החולפות הוא לא נמנע מלבקר את ראש הממשלה נתניהו כשזה נאבק במערכת המשפט וחטף בשל כך לאש צולבת מאנשי תקשורת מימין אוהדי נתניהו. הבוקר (שני) בטור שהוא מפרסם ליבסקינד זועם על האזהרה המיוחדת שהשמיע ראש השב"כ בשבת האחרונה בעקבות מה שהוא כינה "שיח פוליטי מסית" וטוען כי מדובר בהשתקת ביקורת לגיטימית. הוא גם מתייחס לביקורת הקשה כלפי הרב דרוקמן בטענה שהוא מסית לרצח.

ליבסקינד מזכיר בטורו את ההסתה הקשה נגד ראש הממשלה ומשפחתו בשנים האחרונות, כולל השוואתו להיטלר ולמנהיגים אחרים שסופם היה הרג בידי המון זועם. ליבסקינד אף מזכיר את השתקת המחאה של הימין בתקופת ההתנתקות, אז עצרו אוטובוסים ולא נתנו למחאה הלגיטימית להשמיע את קולה.

"אם הייתה כאן עיתונות אמיתית, לא פוליטית, ואם היו כאן אנשי תקשורת שחופש הביטוי מזיז להם, ולא רק כשזה מסתדר להם עם האג'נדה, הודעתו של ראש השב"כ, שלפיה "בתקופה האחרונה אנו מזהים התגברות והקצנה חמורה בשיח האלים והמסית, בדגש על זה המתקיים ברשתות החברתיות", הייתה נתקלת בתגובה קשה ובמחאה נמרצת, במקום במחיאות כפיים קצובות", כותב ליבסקינד ב'מעריב'.

ליבסקינד כמובן מתנגד לאלימות וכותב: "מי שצריך להיעצר - שייעצר. מי שעובר על החוק - שיישפט. אבל גם אם למידע המודיעיני אין לנו גישה, לרשתות החברתיות ולאותו "שיח", כפי שכינה אותו נדב ארגמן, יש לנו, ועוד איך". 

ליבסקינד מזכיר את ההסתה הקשה משמאל בשנים האחרונות, שלא זכתה לאזהרות של ראש השב"כ: "ב"שיח" הזה משתוללת בשנים האחרונות הסתה פראית נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומול ההסתה הזו לא שמענו עד היום משירות הביטחון הכללי ולו ציוץ חרישי קל. לא כשהעיתונות העברית השוותה את נתניהו לאדולף היטלר. לא כשפרשנית הקבילה אותו לצ'אושסקו (זוכרים איך השליט הרומני סיים, נכון?). לא כשראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הזהיר אותו ש"יום הדין" שלו ייראה כמו זה של לואי ה־16 ושל מארי אנטואנט. לא כשמפגיני בלפור איימו, אל מול המצלמות, לפגוע במשפחתו. לא כשמרב מיכאלי, אוטוטו שרה בקבינט, כינתה אותו "אויב העם". לא כשהרשת התמלאה בתמונות שלו במדי אס.אס ובקריאות לרצוח אותו". 

עוד מזכיר ליבסקינד: "בשנים האחרונות פורסמו שוב ושוב ברשת החברתית תמונות של נפתלי בנט ושל איילת שקד – אז עדיין נציגי ממשלת הימין – כשהם לבושים במדי קצינים נאציים ומעוטרים בשפם של הצורר. תקנו אותי אם אני טועה, אבל אני לא זוכר שהפוסטים נגד בנט ושקד הישנים עניינו את תוכניות האקטואליה כמו שמעניינים אותן הפוסטים נגד בנט ושקד החדשים". 

עיתונאי 'מעריב' מזכיר גם את תקופת ההתנתקות, אז הושתקה המחאה מימין: "עיתונות שלמה שיתפה פעולה עם גורמים שהיה להם עניין להשתיק את המחאה ולהדביק לה תווית של חוסר לגיטימיות. אלפי אנשים נכלאו על זוטי זוטות, לצלילי תרועת עיתונאים שלא תהו על המעצרים ההמוניים של מי שחסמו כבישים, ולא צעקו כשמפגינים הורדו מאוטובוסים בתל אביב כדי שלא יוכלו לנסוע להפגנה בנתיבות, ולא חשבו שיש בעיה כשעשרות ילדים הובאו להארכת מעצר קבוצתית במהלך שהזכיר מערכת משפטית של שבט אפריקאי".

לבסוף ליבסקינד מתייחס להאשמות כלפי הרב חיים דרוקמן שכביכול המסמך עליו חתם יחד עם רבנים נוספים נחשב להסתה שעלולה להוביל לרצח: "בואו נגיד את זה ברור: עיתונאי שמכיר את הרב דרוקמן וטוען שהוא מוכן שבנט יירצח, איננו אלא שקרן. עיתונאי שלא מכיר את הרב דרוקמן וטוען שהוא מוכן שבנט יירצח, איננו אלא בור. כאילו שהרב דרוקמן הוא הראשון בהיסטוריה של הלשון העברית שמשתמש במטבע הלשון "לעשות הכול". כאילו שכאשר המאמן של מכבי מתחייב "לעשות הכול" כדי לנצח בדרבי, השב"כ ממהר לתגבר את האבטחה סביב השוער של הפועל. כמה נמוך אפשר לרדת? כמה עמוק יכולה האג'נדה הפוליטית לשבש את המחשבה?".

לסיכום הוא כותב: "בימים שבהם נעשים ניסיונות לסתום פיות ולהחניק מחאה ימנית, וחשבונות פייסבוק המבקרים את "ממשלת השינוי" נחסמים, האחרונים שאפשר לסמוך עליהם הם העיתונאים. העיתונות הישראלית כבר מזמן איננה הפתרון לשום בעיה של סתימת פיות ושל פגיעה בחופש הביטוי. היא בעצמה הבעיה".