חברת הכנסת ממפלגת העבודה הערבייה-ישראלית, אבתיסאם מראענה, הגיבה היום (רביעי) למתקפה החריפה נגדה מצד הסופר והעיתונאי הערבי-ישראלי, עודה בשאראת, בטורו בעיתון 'הארץ'.

בשאראת יצא נגד מינויה של מראענה בוועדת חוץ וביטחון. "האם חסר למפלגה זו מומחי ביטחון, עד שהיא נאלצה להיעזר ברכש ערבי שאך רגע קודם הוכרז רשמית שהוא אזרח סוג ב'?", כתב העיתונאי.

בטורו ב'הארץ', שלשום, הוסיף בשאראת לתהות: "מה יהיו מעשיה של מראענה שם, כשבני עמה בעזה ובגדה נתונים לכיבוש ולמצור וכשמיליוני פליטים, תוצר הנכבה המתגלגלת, חיים באיום קיומי במדינות ערב? האם תלוהק בתפקיד הפנים הרחמניות של הכיבוש, קוביית הסוכר בכוס היגונים של המצור? על מראענה לומר להם, 'חלקי לא יהיה עמכם'. בכלל, הייתי מצפה מכל אזרח ערבי ויהודי מתקדם לומר זאת, אך לצערי דווקא חברינו היהודים הטובים קופצים משמחה למראה מינויָהּ המביש, כאילו מדובר בצעד נוסף לשילוב הערבים".

חברת הכנסת מראענה הגיבה לדבריו בטור אורח ב'הארץ', וכתבה כי לא הופתעה מהסערה שהקים הימין, "אך אכן הופתעתי מההתנגדות למינוי שהביע כאן עודה בשאראת".

"היכרותי עם כתיבתו של בשאראת לא נתנה לי סיבות לחשוב שהוא נמנה עם הזרם הבדלני בחברה הערבית, זה שמאשים ערבים הכותבים בעברית בכניעה תרבותית בגלל השימוש בשפת הכובש הציוני", כתבה מראענה, "יש מידה לא קטנה של שטחיות ופחדנות בהגדרתה של ערבייה, שפרצה את תקרת הזכוכית של החברה הישראלית, בהיותה 'עלה תאנה' - וזאת כאשר המאשים כותב את דבריו בעברית צחה, בעיתון יהודי־ציוני; גבר ערבי שמטיף מוסר לח"כית ערבייה, ולמעשה מבקש מהקוראים היהודים לשפוט ביניהם".

"ומה על שופט בית המשפט העליון גורג' קרא, שהתנגד, בדעת יחיד, לדחיית העתירות נגד חוק הלאום הגזעני? מדוע בשאראת לא כתב מאמר מושחז, שיקרא לו להתמקד בנושאים אזרחיים בלבד? מה ההבדל בינו וביני? אולי התשובה טמונה במשפט שכתב בשאראת, ובו הוא מביע את תמיהתו "אם חסר למפלגה זו (העבודה) מומחי ביטחון, עד שהיא נאלצה להיעזר ברכש ערבי, שאך רגע קודם הוכרז רשמית שהוא אזרח סוג ב'?" כך, באבחת מקלדת, מצומצמת אשה ערבייה — שמאחוריה שנים של עשייה חברתית וקולנועית, ושנבחרה לכנסת בבחירות דמוקרטיות לאחר שכל חייה פעלה נגד עוולות, ובכלל זה הכיבוש — עד כדי 'רכש ערבי שנאלצים להיעזר בו'", תהתה חברת הכנסת.

מראענה הוסיפה: "גברים פחדנים כמו בשאראת יש בשפע, הם רוצים להדיר אותנו הערביות מחדרי הדיונים, כאילו אם לא נהיה שם נוכל לרחוץ בניקיון כפינו. הגברים האלה טרם הפנימו את העובדה שכללי המשחק השתנו מזמן. יש נשים ערביות שאינן חוששות להשמיע את קולן, אינן פוחדות להיכנס לחדרים שהגנרלים יושבים בהם ולנסות להשפיע, ואפילו אינן פוחדות לטעות".

"בשאראת מפציר בי להתרחק מחשכת המרתף, להתמקד ב'מרחבי פעולה אזרחיים'. במה הוא שונה מהיהודים הקוראים לנו, הח"כיות והח"כים הערבים, לחדול מעיסוק בכיבוש? האם הכיבוש ייעלם אם נתעלם ממנו? אני מסרבת להתכופף בפני התניות חברתיות פטריארכליות שאני נלחמת בהן זה שנים. אני, חברת הכנסת הערבייה, שהעזתי לפרוץ למועדון היהודי הסגור של ועדת החוץ והביטחון, אביע את דעתי הנחרצת בעד פיוס מתוך המועדון הזה ולא מחוצה לו. העולם מלא במרתפים חשוכים, אני נכנסת למרתף הזה כשפנס בידי, ואני מזמינה את בשאראת לחכות ולראות את הדברים שאאיר בעזרתו", סיימה חברת הכנסת מראענה את דבריה.