אברהם פריינד: בסביבת ראש הממשלה זעמו על ח"כ פרוש שהתנגד הערב בהצבעה על תקציב המדינה במליאת הכנסת. "אתה יכול עוד לתקן", אמר לו יועץ רה"מ, נבו כץ. פרוש השיב בזלזול: "אני לא שומע!"
בלי אריזות מבריקות ובלי כימיה: האם פירמידת המזון של טראמפ תציל את האמריקאים מעצמם?
הפירמידה התהפכה: טראמפ הציג את פירמידת המזון - שתכליתה - להתמקד באוכל אמיתי ומלחמה במזון המעובד. הבעיה המרכזית בתזונה המערבית אינה שומן, ואינה בהכרח קלוריות, אלא מזון מעובד במיוחד
פירות וירקות צילום: freepik
מעטים המסמכים הממשלתיים שמצליחים לעורר סערה מקצועית, תרבותית ופוליטית עוד ביום פרסומם. פירמידת המזון ההפוכה שהוצגה השבוע בארצות הברית, ביוזמת ממשל דונלד טראמפ, היא בדיוק מסמך כזה. לא מדובר בעוד עדכון טכני של המלצות תזונתיות, אלא בהצהרה רעיונית חדה שמבקשת לערער על עשרות שנים של חינוך תזונתי, ולהציב במרכז הבמה מושג אחד פשוט אך חתרני: אוכל אמיתי.
ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.
הפירמידה החדשה אינה רק הפוכה גאומטרית, היא הפוכה תפיסתית. אם בעבר הבסיס היה דגנים, לחם, פסטה ואורז, וככל שעלינו למעלה הומלץ לצמצם שומן, בשר ומוצרי חלב, הרי שכעת התמונה מתהפכת לחלוטין. בקודקוד הפירמידה ניצבים חלבון, מוצרי חלב מלאים, שומנים טבעיים וירקות, ואילו המזונות התעשייתיים, אלה שמגיעים באריזות מבריקות עם רשימת רכיבים ארוכה, נדחקים החוצה כמעט בבושת פנים.
המסר שמלווה את ההנחיות החדשות חד וברור: הבעיה המרכזית בתזונה המערבית אינה שומן, ואינה בהכרח קלוריות, אלא מזון מעובד במיוחד. מזון שעבר אינספור שלבים תעשייתיים, הועשר בסוכר, נתרן, חומרי טעם, צבעים ומייצבים, ועוצב כך שיהיה ממכר, זמין וזול. לפי נתונים פדרליים, יותר ממחצית מהקלוריות שצורכים האמריקאים מקורן במזון כזה. לא במקרה מדובר גם בחברה עם שיעורי השמנה, סוכרת ומחלות מטבוליות מהגבוהים בעולם.
במובן הזה, הפירמידה של טראמפ אינה מהללת סטייקים וחמאה לשם הפרובוקציה. היא מבקשת לשרטט קו גבול ברור בין אוכל שמזין את הגוף לבין מוצרי מזון שמזינים בעיקר את תעשיית המזון. פירות וירקות בצורתם הטבעית, ביצים, בשר, דגים, גבינות, יוגורט, קטניות ודגנים מלאים מופיעים כבסיס לתזונה יומיומית, לא כחריג. לעומתם, חטיפים, דגני בוקר עתירי סוכר, משקאות ממותקים, מאפים תעשייתיים ומזון מוכן לאכילה מסומנים כמשהו שיש להתרחק ממנו באופן אקטיבי.
אחד החידושים המסקרנים בהנחיות הוא השפה. במקום אחוזים מסובכים והמלצות מופשטות, מופיע יעד פשוט להבנה: לא יותר מעשרה גרם סוכר מוסף בארוחה. לא ביום, בארוחה. עבור הציבור הרחב, זהו שינוי דרמטי. לפתע קל להבין עד כמה משקה קל, חטיף או אפילו “יוגורט בריא” לכאורה, חורגים מההמלצה כבר בביס הראשון.
גם היחס למוצרי חלב ולשומן עבר שינוי עמוק. לאחר שנים של דמוניזציה לחלב מלא, חמאה ושומן רווי, ההנחיות החדשות מאפשרות ואף מעודדות צריכה של מוצרי חלב מלאים ללא תוספת סוכר. הטיעון אינו נוסטלגי אלא מדעי: מחקרים עדכניים מערערים על הקשר הישיר והפשטני בין שומן רווי ממזון טבעי לבין תחלואה קרדיווסקולרית, ומדגישים כי ההקשר התזונתי הכולל חשוב יותר מהמרכיב הבודד.
עם זאת, כאן בדיוק מתחדדת המחלוקת. ארגוני בריאות מסורתיים מזהירים מפני פרשנות פשטנית מדי של המסר, בעיקר בכל הנוגע לבשר אדום ולשומן רווי. גם אם המזון המעובד הוא האויב המרכזי, הם טוענים, אין בכך כדי לבטל עשורים של מחקר אפידמיולוגי. התוצאה היא מסמך שמעורר דיון סוער, לא רק על מה לאכול, אלא על מי קובע מהו מדע טוב, ואיך מתרגמים אותו למדיניות ציבורית.
מעניין לציין כי דווקא סביב הביקורת על המזון המעובד נוצר קונצנזוס רחב. גם מבקרי הממשל מודים שמדובר בצעד אמיץ, כזה שממשלות קודמות נמנעו ממנו מחשש לעימות עם תעשיות חזקות. כפי שנכתב בוושינגטון פוסט, עצם הקריאה המפורשת לצמצם מזון אולטרה מעובד היא שינוי יסודי באופן שבו המדינה מתייחסת לאוכל ולבריאות.
עבור הקורא הישראלי, ובעיקר עבור אנשי רפואה, הפירמידה ההפוכה אינה קריאה לאמץ תפריט אמריקאי חדש, אלא הזדמנות לעצור ולשאול שאלות עמוקות יותר. עד כמה התרחקנו מאוכל אמיתי. עד כמה התרגלנו לחשוב במונחים של קלוריות ושומן, במקום איכות, עיבוד והקשר תרבותי. ועד כמה קל לבלבל בין תזונה בריאה לבין מוצר משווק היטב.
בסופו של דבר, ייתכן שהתרומה הגדולה ביותר של פירמידת המזון ההפוכה אינה במה שהיא ממליצה לאכול, אלא במה שהיא מבקשת שנפסיק לאכול. פחות תעשייה, פחות אריזות, פחות כימיה מוסתרת. יותר אוכל שמגיע מהאדמה, מהשדה ומהמטבח. במובן הזה, גם אם הפירמידה עוד תשתנה, המסר שלה כבר נטמע: הבריאות מתחילה לא במה שסופרים, אלא במה שבוחרים להכניס לצלחת.
