על רקע גל הנטישות מהימים האחרונים במפלגת כחול לבן, בני גנץ נפגש עם ירון זליכה והשניים דנו באפשרות של איחוד מפלגות. מקורב לגנץ סיפר כי ״זליכה כבר ביקש מספר שריונים״ (13)
איך המלחמה שינתה את המטבוליזם שלנו ומה הדרך לאיזון
מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות, כולל נתונים שנאספו בתקופות חירום, מצביעים על כך שכ־20-30% מהאוכלוסייה חווים עלייה של לפחות 3% ממשקל הגוף בתוך שבועות ספורים של סטרס מתמשך
לחץ נפשי צילום: freepik
בגוף ובנפש המלחמה ממשיכה לפעול עוד זמן רב. בחודשים שלאחר תקופות של מתח ביטחוני, רופאים ואנשי מקצוע בישראל מדווחים על תופעה שחוזרת על עצמה: עלייה במשקל, לעיתים מהירה ולא מוסברת לכאורה. זו אינה רק שאלה של “אכלתי יותר” או “זזתי פחות”, אלא תוצאה של שינוי עמוק במערכות הבקרה של הגוף.
מאת: ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה ובטיפול בהשמנה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.
מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות, כולל נתונים שנאספו בתקופות חירום, מצביעים על כך שכ־20-30% מהאוכלוסייה חווים עלייה של לפחות 3% ממשקל הגוף בתוך שבועות ספורים של סטרס מתמשך. אצל חלק מהאנשים מדובר בשינוי זמני, אך אצל אחרים זהו טריגר למהלך מטבולי ממושך.
הציר ההורמונלי שנכנס לכוננות
במצבי סטרס, מופעל ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל המוביל לעלייה ברמות קורטיזול. הורמון זה, שמטרתו המקורית היא הישרדות, משנה את דפוסי חילוף החומרים. הוא מגביר תיאבון, במיוחד למזונות עתירי סוכר ושומן, ומעודד אגירת שומן ויסרלי. במקביל, הוא פוגע ברגישות לאינסולין ויוצר קרקע לעלייה במשקל גם ללא שינוי דרמטי בצריכת הקלוריות.
הבעיה אינה מסתיימת כאן. קורטיזול כרוני פוגע גם בשינה, וידוע כי חסך שינה מוביל לעלייה בהורמון הרעב גרלין ולירידה בהורמון השובע לפטין. כך נוצר מעגל שמזין את עצמו: סטרס מוביל לאכילה, אכילה מובילה לעלייה במשקל, והעלייה במשקל מגבירה את הסטרס.
המוח מחפש נחמה, והגוף משלם את המחיר
מעבר למנגנונים ההורמונליים, ישנו גם מרכיב נוירוביולוגי עמוק. מערכות התגמול במוח, בעיקר הדופמינרגיות, אלו שמעלות את הדופמין, משתנות תחת סטרס. מזון הופך לאמצעי הרגעה, כמעט כמו תרופה. זה מסביר מדוע רבים מדווחים על “אכילה רגשית” דווקא בתקופות אלו.
מחקרים עדכניים בתחום מראים כי סטרס כרוני משנה את התגובה של המוח לאותות שובע, כך שגם כאשר הגוף אינו זקוק לאנרגיה נוספת, הדחף לאכילה נשאר גבוה. מדובר בשינוי אמיתי בעיבוד המידע במוח, ולא רק בחוסר משמעת.
ירידה בתנועה ושינוי בהרגלים היומיומיים
בתקופות מלחמה יש ירידה טבעית בפעילות הגופנית. פחות יציאה מהבית, פחות שגרה, יותר ישיבה. גם מרכיב ה־NEAT - Non-Exercise Activity Thermogenesis, אותה פעילות יומיומית לא מודעת כמו הליכה, עלייה במדרגות או תנועה בבית, יורד משמעותית.
הירידה הזו, שלעיתים אינה מורגשת, יכולה לבדה להסביר פער של מאות קלוריות ביום. לאורך שבועות וחודשים, זה מתורגם לעלייה מצטברת במשקל.
החזרה לשגרה היא לא חזרה אוטומטית לאיזון
אחד האתגרים הגדולים הוא שלאחר סיום האירועים, הגוף אינו “מאפס” את עצמו מיד. המנגנונים ההורמונליים, דפוסי האכילה והשינויים במוח נשארים פעילים. לכן רבים מופתעים לגלות שהמשקל ממשיך לעלות גם לאחר שהחיים חוזרים למסלולם. דווקא כאן נדרשת התערבות מודעת. לא דיאטה קיצונית, אלא בנייה מחדש של איזון.
איך חוזרים לאיזון – גישה אינטגרטיבית
השלב הראשון הוא הבנה. העלייה במשקל אינה כישלון אישי, אלא תגובה ביולוגית מורכבת. ההכרה בכך מאפשרת גישה טיפולית מדויקת יותר.
