חינוך ומשפחה

לעשות מחקר אקדמי על הרבנית קנייבסקי ולנסות לחלק לסעיפים את הפרמטרים שהביאו לגדולתה זה בערך כמו לקחת את ערך המילה "אהבה לילדים שלך" ולנסות לפרק לסיבות שגורמות לך לאהוב אותם. אי אפשר להסביר את הדמות הזו. גם אם ממש תרצו / טורה של אפרת ברזל

פלוטו כלבלב מקיבוץ 'מה יגידו', על הרס המושג 'לא נעים ומה יגידו' שכיבס את עצמו וביטל את האפשרות שקיבל כדי לתקן את עקמומיות האנשים | אפרת ברזל בטור אישי על בגדים ושידוכים שירדו בעקבות הביטוי 'לא נעים ומה יגידו' וסיפור קצרצר על החייט והאיש העקום

"מה הם הרגעים המאושרים בחייך" איך הם נבנים, לאן הם הולכים בתוכך ומתי הם בונים שם בפנים שמחה אמיתית הגורמת לעליה בסולם האישיות, זה שמצטלם רק בתוכך / טורה של אפרת ברזל

"סבתא למה יש לך שבילים כאלה בין האף למצח?" אפרת ברזל בטור אישי על מיקומן של אימהות בזמן שהופכות להיות הדור הבא, ומה קורה כשהעוזרת לגננת חושבת שאת סתם אישה ואת בליבך יודעת שבעצם הקמת את כל המשפחה

לעולם אל תגיד לעולם. זה מסוכן. כי מה תעשה כשתחרוג אתה מהחלטותיך שלך? | אפרת ברזל בטור אישי על סוקולנטים בשמיטה ועל הסלידה וההבנה אז, בתחילת התשובה, שיש לחרדים מצברים וכובע טמבל

אנשי ה"או או" או אנשי ה"גם גם", איזו מחמאה היית יותר רוצה לקבל, את המחמאה; "איזו חכמה את" או את המחמאה: "את נראית נהדר" | אפרת ברזל בטור אישי על מחמאות, מאיפה הן נובעות? ולפי מה הן נמדדות?

שמונה שנים לפטירתו של מר"ן, הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. הרבנית שרה טולדנו, בתו של הרב עובדיה בערב עם אפרת ברזל

הדבר הכי קבוע בעולמו של בורא עולם זה שהוא כל הזמן משתנה, סוכות - חיים בצל ארעיות ואי ודאות, מול בורא עולם והדבר היציב ביותר שהוא נתן לנו לשימוש; התורה | אפרת ברזל בטור נפלא לקראת חג הסוכות

הכניסה אל הנפש פנימה בחיפוש אחר רצון לשלום, לפיוס, אחדות והקרבה, הרגע שתצטרכי להודות ולכאוב קצת, לסגת מעט מאגו מנופח, אפרת ברזל בטור אישי על הרצון לבקש סליחה, לא משנה מאיפה הוא יבוא העיקר שהוא נמצא בך

אם נניח בראש השנה עניות רגשית מול בורא עולם, יש סיכוי שנתעשר לקראת סוף השנה הבאה. לפחות בה. "שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה" / טורה של אפרת ברזל 

לקניות של אוכל הביתה בכלל, ולחגים בפרט, יש אופי משל עצמן. כיצד מתבצעת הדינמיקה הזו בבתים, האם מה שהתחיל כשהתחתנו יישאר איתנו לאורך שנים? האם הרגלי הצריכה שלנו משתנים עם חיי הנישואים, הרגלי הצריכה של הלב, לא של המדפים

חינוך של ילד לא נעשה בתוך חדר הכיתה אחרי שהדלת נסגרת. הוא נעשה בתוך חדרי הלב של התלמיד עם כל מה שהוא אוגר שם בתוכו, יום אחרי יום, ממבט של מורה, מהערה, מחיוך, מתחושה חברתית | אפרת ברזל בטור על חינוך התלמידים, האם כמורים אתם רק משתיקים את רצונכם ברגע הזה או באמת דואגים לנשמתו של התלמיד?

"למה בכלל לומדים משפט פיתגורס", שאלתי אותה, "תראי", היא ענתה לי "לא באמת צריך את זה לחיים, זה מלמד אמת ושקר, גבולות, זה מחדד את המחשבה", אם זו המטרה, מה עושה במוחו של אדם, הגמרא, אפרת ברזל על אלול ותשובה, על רגעים קשים בה, "הזהרו לכם בבני עניים, שמהם תצא תורה..."

כלה חדשה התרגשות נוספת, כלה שהכרנו עוד כשהייתה קטנה, נכנסת למשפחה | ההודיה לבורא עולם שהתבטאה בשמות הילדים והדמיון הגדול שהיה להם עוד כשהיו קטנים

כל אחת מאיתנו צריכה לדעת מה הנופש שלה, מה מתדלק אותה, זה שונה אצל כל אחת מאיתנו, בריכה, צימר, ים או מלון, החלפת דירה זה נפלא, אבל אישה, עיקר העיקרים, צריכה לדעת לפחות  לענות לעצמה, מה הנופש שהיא צריכה ולנסות, גם בזמן אחר, לספק לעצמה את האיכות שלה, אנחנו חשובות לכולם

התבוננות על הבושות של עצמנו. מה הכי לא היית רוצה שיגידו עליך, ומה קורה לך כשכבר כן אומרים | "איפה את אפרת, קהל שלם מחכה לך בירושלים", "אני בהרצאה בזכרון, לא קבענו למחר?", "לא, קבענו להיום" | אומרים שהבושות ממרקות שם למעלה, אבל מה קורה לנו, תוך כדי, בתוך עצמנו למטה. בושות / טורה של אפרת ברזל

זה לא היה פשוט להביא בעל חילוני לכותל המערבי, אבל הגענו. מזיעים, צמאים. התארגנתי מבעוד מועד, הוצאתי מהתיק שני  פתקים מרובעים של טלפון, שני עטים. "תראי מה כתבת?" הוא שאל אותי, "אז תראה מה אתה", והצצנו אחד לשני בתפילות, בימים שעוד חשבנו שעם בורא עולם מדברים דרך פתקים

להיות כמו כולם או להיות מיוחדת זה הולך ביחד, אולי זה תלוי באיזו מידה. להסתכל על עצמנו כמישהו זר ולדבר עלינו, עליו. זה יכול להיות מרתק. אם לרכל אז כבר על עצמנו / טורה שלח אפרת ברזל

כמה רעש ונצנץ שכולם בתמונות מעלים, דווקא רגעי הטרנינג והחלוק המרופטים, עם הגומי הרפוי בבית, זה שלא  לוחץ, באיזון חוץ - פנים, הם הכייפים הכי גדולים | טורה של אפרת ברזל – הקנאה שבתוכנו

"את יודעת שאת מדברת חרדית שוטפת וחילונית שוטפת", היא אמרה לי בסוף ההרצאה, על היכולת לדעת לחיות בתוך עולמות שונים בעם האחד הזה. בשמירה אדוקה על מצוות שאינה סותרת את הבנת המרחבים הנפרשים בנועם בין אנשים שהם שונים / טורה של אפרת ברזל

על התמהיל, על הטוב והרע, הרך והקשה הזה והאחר שתמיד ירכיבו את ההמצאה המעניינת הזו שנקראת 'החיים שלנו'. אלה שבאמצע, בין הלידה והמוות // טורה של אפרת ברזל

למה נשים אוהבות פרחים? השאלה הרטורית שהתפתחה לשיח מעמיק | מה עם נשים שאין להן עדיין ילדים. איך הן מתמודדות בתוך עצמן עם השאלות האלה כל הזמן. עם הכאב // טורה של אפרת ברזל

"מתי תיגמלו מתרבות הפרטאצ' שלכם" הוא שאל ואני הקשבתי רק הקשבתי, אני יודעת כמה הוא אוהב את אחותו, את כולנו. "תן לי", ביקשתי ממנו, "רשימות לתשומת לב, שנהיה זהירים יותר, שנשמור מאוד לנפשותינו. שלא נפרטצ'". והוא נתן לי // טורה של אפרת ברזל

התורה באה מצדה במתן, בצד השני יושבות אנחנו, איך אנו מקבלות את התורה, איך כל שנה אנחנו הבנות, מתבקשות להקשיב לעצמנו בצורה אחרת כדי לדעת בדיוק, איזו חוט של קשר מדויק עבורנו במתן הזה, של השנה הזאת, איזה חוט יזרים קדושה ולא נישאר רק עם עוגת גבינה // טורה של אפרת ברזל

הקטבים של האסון הזה, היום הזה, הל"ג, ההר הגבוה עם האוויר הדק מול החנק, האנשים הבאים להתפלל על החיים מול המוות, מישהו דובר השפה יכול להסביר איך אפשר לקרוא את הקטבים האלה? // טורה המרגש של אפרת ברזל

תמיד יהיה את זה שסוחב את רוב הקרשים וזה שיעשה בכאילו,  וייהנה מהעבודה של כולם ללא כל מאמץ  | אפרת ברזל בטור אישי על המאמץ בחיי היום יום ועבודת הלב שכולנו צריכים לסחוב בין אם זה כבד ובין אם זה קל

הנערות שלנו, טוב, גם הנערים, רוצים את הקירבה שלנו. לא תמיד צריך לחנך ולהטיף כדי שהם יצאו בסדר, לא צריך להפעיל רק את הפחדים שלנו כשהם עושים את מה שהכי לא ציפינו | טור של אהבה, בדיוק כמו שאנחנו רצינו // אפרת ברזל

לא לשכוח לסדר נכון את מאזן תשומת הלב של הבית. אפרת ברזל בטור משפחתי, על הנשואים המגיעים לשבתות, על שיקום הבית של לפני ואחרי, ועד כמה גם הקטנים שנותרו עדיין בבית עדיין צריכים אותנו, 'חיימשלנו'

"לא רוצה להיות השוייגערית הזו שבאה אל הנשואים והם מסדרים לכבודה את הבית. רוצה להיות השוויגערית הזו שמשאירים מולה את הבלגן - לראווה. אני אתן לכם רשימה אחרת של איך לרצות אותי. למשל לדעת שאתם לומדים - אחת את לב השני" // טורה של אפרת ברזל